                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

עד לפני חמישים שנה, בטכנולוגיית ההדפסה באמצעות דפוס בלט, נעשה שימוש באותיות חלופיות רחבות, על מנת ליצור שורות טקסט ביישור בלוק (הפתרון הנפוץ יותר היה הרחבת הריווח בין המילים בשורה). חלק מהאותיות הוחלפו באופן ידני לגרסאות רחבות יותר, עד שהושג הטור ברוחב הרצוי. גם סופרי סת״ם נהגו להרחיב אותיות, לצורך הדגשה תכנית, עיטור וסגירת הטור.

סופר סת״ם או סתם סופר?

מתיחת האותיות על־ידי כלי זה מאפשרת עיצוב דינאמי וגמיש והפיכתו של אלמנט מסורתי לרלוונטי גם היום.

משחק

בתוך האות

//01

ניסויים אלה בוחנים את גבולות הקריאות ואת הקשר שבין האילוצים הטכניים של סידור אותיות מראשית הדפוס ועד היום.

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

כיום, בעידן הדיגיטלי, עולה דווקא הצורך ההפוך, שרוחב האותיות יקטן על מנת שיתפוס כמה שפחות מקום אחסון במסך, ויתרה מכך — כיום רספונסיביות (היכולת של אתר להיות מותאם לגלישה דרך מסך המחשב וגם דרך המובייל ללא צורך לעצב כל ממשק בנפרד) הינה יכולת חשובה שמאפשרת חסכון במשקל ובעלויות, גמישות עיצובית וחווית משתמש משופרת ומקצועית יותר.

                        מה יקרה אם נדחוס הכל לשורה אחת?
                    
                        מה כבר יקרה?

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

היציאה מגובה השורה, כלפי מעלה כמו באות ל׳ או מטה באות ק׳ או ן׳ לוכדת את עין הקורא. מצד אחד יכולה להוות מעצור קריאה, ומצד שני — מאפשרת מקצב מעניין ודינאמי השומר על היסודות המסורתיים של האות. קיצוץ או פיתול האותיות העולות והיורדות מגובה השורה, נולד עוד בתקופת דפוס הבלט על מנת לאפשר לדינג נמוך וציפוף בין השורות, כלומר — חסכון בשטח ובעלות של ההדפסה.

                    אותיות סופיות הן חמש אותיות האלפית העברי המופיעות בצורה המיוחדת להן בסופי מילים בלבד. האותיות הן כ׳, מ׳, נ׳, פ׳, ו-צ׳, המופיעות בסוף מילה כ-ך׳,ם׳,ן׳, ף׳ ו-ץ׳ בהתאמה. עד תקופת בית שני לערך, אותיות אלה הופיעו גם באמצע מילה, אך השפעת הכתיבה הרהוטה והזורמת שבה הכותב מושך את הקו האחרון של האות אל האות הבאה, גרמה לכיפופן של האותיות הארוכות ך׳, ן׳, ף׳, ץ׳ ולפתיחתה של האות ם׳. מאז נשארו האותיות המקוריות רק בסופי המילים.
                

הכלאה

בין

אותיות

//02

סדרת ניסויים זו בוחנת את החיבור שבין אותיות שונות מאותו הגופן ואת המשמעויות שעולות מתוך חיבור לעולמות תוכן שונים.

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

פונטיקה (=תורת ההגייה) היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם. ישנם כ-125 עיצורים נבדלים זה מזה, לעומת זאת — בשפה העברית קיימות רק 27 אותיות שמבטאות רק חלק מהן, זאת על־ידי שילוב של סימני ניקוד, פיסוק וצירוף אותיות. בעברית קיימות צורות גרפיות שונות של אותיות בעלות צליל (ערך פונטי) זהה —

ש כ ם

בנוסף, קיימים מקרים בהם עיצורים פונטיים מסוימים דורשים שילובים של שתי אותיות על מנת להבטיח הבנה נכונה של אופן הגייתם.

למשל, האות ״צ״, מבטאת מספר עיצורים שונים שיכולים להתבטא גם באמצעות צירוף האותיות —

ס ת

ניסוי זה יכול ללמד אותנו על הקשר בין הערך הפונטי שבין עיצורים ולדמיון שבין אותיות בעלות קשר פונטי.

למעצבים שבנינו, זו דרך מפתיעה לפיצוח הבריף של אות חדשה בטיפוגרפיה א׳, לא?

                ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
            

השפה העברית, כמו שפות רבות אחרות, מבוססת מגדריות בינארית — גבר ואישה, הניסוי הבא מציע להתייחס למושג וריאבל גם באופן בו אנחנו מבטאים ומייצגים מגדר במציאות ולחברה שאנו חיים בה.

נמצאים

”מחממים את התנור לחום בינוני. חותכים את האספרגוס לפיסות באורך שלוש ס״מ ושומרים בצד. ממיסים את החמאה בסיר, מוסיפים את אבקת המרק ובוחשים היטב. בוחשים בהדרגה את החלב אל הסיר ומבשלים תוך בחישה מתמדת עד שיווצר רוטב חלק ואחיד“.

(קטע ממתכון בספר הבישול ״פשטידות“ משנת 1975, עם ניסוח נייטרלי מגדרית)

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

העברית התפתחה בקהילות יהודיות באזורים שונים בעולם — אמנם הכתב נשאר זהה, אך הגייתו השתנתה והושפעה מהשפות איתן היהדות באה במגע.

כך למשל עברית בהגייה אשכנזית מושפעת מיידיש, גרמנית ושפות סלאביות שונות, וכן עברית בהגייה תימנית מושפעת מההגייה התימנית־ערבית, והגייה ספרדית שבתוכה מחולקת לדרכי הגייה שונות, בעלת קווים משותפים שמבדילים אותה מן ההגייה האשכנזית והתימנית, היא אגב — צורת ההגייה הקרובה ביותר למה שאנחנו מכירים היום כעברית החדשה.

כיצד נוכל לבטא גרפית הגיות שונות של עברית?

שבת

(הגייה אשכנזית)

צדקה

(הגייה תימנית)

בעברית הקדומה לכל האותיות והתנועות היו צלילים מובהקים, ההגיות השונות איבדו חלק מההבחנות הללו. ההגייה התימנית ככל הנראה שומרת על הצלילים באופן המדויק ביותר.

עם החייאת השפה העברית, בן־יהודה הכריז על ההגייה הספרדית כהגייה התקנית של העברית. אולם בפועל מחיי השפה דבקו בהגייה שהיא מעין פשרה בין ההגייה הספרדית להגייה האשכנזית וזו נשתרשה בעם.

***

למרות שכיום יהודים רבים לומדים לקרוא ולהגות עברית בהתאם להגייה המודרנית (״הספרדית״) יש ויכוח ער סביב השאלה האם יהודי אשכנזי רשאי להתפלל בניב זה.

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

בין אותיות מסוימות בעברית יש דמיון גרפי רב, מה שמקשה על הקריאה, בעיקר בגודל אות קטן.

״וצריך להיזהר בכתיבתן על מנת שלא
תדבק אות באות... וכל אות, שאין התינוק
שאינו לא חכם ולא סכל, יכול לקרותה — פסול. לפיכך, צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה ה-י׳ ל-ו׳, ולא ו׳
ל-י׳, ולא כ׳ ל-ב׳ ולא ב׳ ל-כ׳, וכן כל כיו״ב עד שירוץ כל הקורא בהן״

(ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א׳, הלכה י״ט, הרמב״ם)

א נ ת ר כ ז

גופן הוא קובץ המכיל סימני אות (glyphs) בעיצוב מסויים. ניתן לעשות בו שימוש להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי באמצעי תצוגה פיזיים כמו דפוס או דיגיטליים כמו אתר.

קשר בין

גופנים

//03

כאן בחנתי חיבור בין גופנים שונים — הדמיון או ההבדל בקונטסט התרבותי.

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

במסך נדרש ריווח גבוה בין האותיות בגלל הקונטרסט עם אור המסך הבוהק, בעוד שבדפוס ניתן לקרוא בריווח מינימלי. הסריפים — שמקלים על הקריאה בעברית, מתאימים לטקסטים ארוכים, אך על מסך הם יוצרים רעש מיותר בגדלים קטנים. לכן, עדיף להשתמש בגופן סריף בדפוס, ובגופן סנס־סריף בדיגיטל.

פרנק־ריהל פרנק־ריהל הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס. עם הפיכת העברית לשפה יום־יומית, נוצר צורך בגופן שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש, ופרנק־ריהל נתן מענה לכך ושימש להדפסת טקסטים חילוניים וציוניים. פרנק־ריהל הוא גופן סריפי, בעל פרופורציות מאורכות, מאפיינים המקלים על קריאה רצופה של טקסטים ארוכים ומאפשרים לגופן להיות קריא בגודל אות קטן, ולכן מתאים לדפוס.

גופן אריאל (Arial) בעברית, גופן סנס־סריף, שנודע בעיקר עבור טקסט המיועד לקריאה על גבי מסכי מחשב, משנות השמונים המאוחרות, שלט באינטרנט בישראל והיה ברירת המחדל בכל הדפדפנים. גופן זה שנוי במחלוקת בקרב קהל המעצבים עקב עיצובו ללא מאפיינים המזוהים ביותר עם האותיות העבריות, מבוסס על אות לטינית. הביקורת הגדולה ביותר היא כנגד השימוש בו בדפוס, כיוון שעל גבי נייר הוא בעל קריאות נמוכה מאוד.

סביר להניח שמי שנולד לאחר הפיכת האינטרנט לנגיש לכל בית, יזהה את גופן אריאל כקריא יותר מאשר גופן פרנק־ריהל.

צפוף
מרווח
סריף
סנס־סריף

                    על מנת לאפשר קריאות מיטבית של טקסט ממסך נולד
                    
               הצורך בגופן כמו אריאל, שעל אף שנחשב לגופן טכני, גס,
                    
                   מופשט ואף פשטני — הוא מתאים יותר לקריאה ממסך
                    
             מאשר פרנק־ריהל, הגופן הנפוץ ביותר בעברית.
                

                ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
            

הכתב הזקוף (Upright) הוא ביטוי של כתיבה רשמית, מכובדת, של השלטונות, רשויות, כתיבה דתית, או טקסט חגיגי במיוחד — זו כתיבה מהודרת, מסודרת, מקושטת. כתב היד (Cursive) הוא ביטוי לכתיבה מהירה, שימושית, אישית, יום־יומית. גופן נטוי (Italic) נולד מתוך כתב־יד, הוא מחזיק בכמה מאפיינים גרפיים שנותנים לו אופי אחר מאשר לכתב הזקוף - דינאמיות, הטיה וצרות, כאשר בכל גופן נטוי יש מינונים שונים של תכונות אלו.

                    המושג ״התרהטוּת״ מציין תהליך שנוצר תוך כתיבה מהירה של הכתב המרובע. היד הכותבת מעגלת פינות, מוסיפה תנועה וחיבורים בין אותיות, עד שנוצר כתב עם מאפיינים קורסיביים..
                

גופן דוד, שעוצב על ידי איתמר דוד בשנת 1952, הוא גופן הומאני מבוסס קליגרפיה. הגרסה הנטויה שלו היא הגופן הראשון בעברית שנתן פתרון שלם לכתיבה בכתב נטוי. להבדיל מהטיה גיאומטרית של האותיות הזקופות, גרסת הנטוי מצוירת באופן נטוי בצורה אורגנית. חלק ניכר מהאותיות שלו מכילות מאפיינים מכתב היד — פיתולים וחיבורים מורכבים. הוא אינו מצליח לשמש כהדגשה של כמה מילים בתוך טקסט זקוף, בעיקר משום שהנטיה שלו היא שמאלה ושילובה בטקסט זקוף יוצרת חלל ניכר לעין המפריע לרציפות הקריאה.

                    גופן דוד הוא בעל שלושה סגנונות, אות ספר, סגנון משני רהוט (נטוי) וסגנון נטול תגים (סנס־סריף), לכל אחד מהם יש שלושה משקלים. למעשה זוהי המשפחה השלמה המלאה והראשונה של גופן בעברית.
                

מיכל סהר עיצבה את גופן מסדה כהומאז׳ לדוד, ויצרה גרסת נטוי מתוקנת ומוטה ימינה — בזכות כך אפשר לעשות במסדה נטוי שימוש גם כהדגשה בתוך טקסט לקריאה (ואגב — הוא מופיע גם כאן).

הגרסה המקורית של גופן דוד מוטה שמאלה מתוך מחשבה על היפוך סימטרי מההטיה של הכתב הלטיני, ומתוך הרצון לשמור על הבידול והייחודיות של הטיפוגרפיה העברית כנגד הטיפוגרפיה הלטינית המודרנית.

בשנים הראשונות של הדפוס — המטרה העיקרית של האסתטיקה הייתה לתת לספר תחושה שהוא דומה לספר שנכתב ביד, כמו כל טכנולוגיה חדשה — שעל מנת שתתקבל על־ידי החברה — היא יוצרת מצג של הטכנולוגיה שקדמה לה.

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

גופן הפרנק־ריהל עוצב על ידי הטיפוגרף רפאל פרנק והמדפיס אוטו ריהל בלייפציג שבגרמניה בשנים 1908-1910, בתקופה שבה סגנון ה-"יוגנדסטיל" (Jugendstil), זרם מתוך האר־נובו, היה בשיא פריחתו, והשפיע על עיצוב, אמנות, אדריכלות וכן גם על עיצוב אותיות.

אר־נובו (Art Nouveau) היא תנועה אמנותית בין־לאומית של אוסף סגנונות שצמחו במקביל לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. גישתה הובילה להערצה לטבע ולצמיחה, מה שהתבטא בשימוש במוטיבים צמחיים, טבעיים, ובקווים ארוכים מפותלים או גליים המייצרים תחושה של הרמוניה ואסתטיקה אורגנית — אשר מדגישים את הקשר שבין האדם לסביבתו.

חיבורים

//04

בפרק זה ניסיתי למצוא את הקשר הצורני שבין האותיות לבין התקופה שבה עוצבו

גישה זו אפשרה לרפאל פרנק לעצב אות חדשה שאינה מבוססת על האותיות המסורתיות. היא צרה ובעלת סריפים בולטים וקישוטים מודגשים, המזכירים כתבי־יד איטלקיים.

                    תנועת האר־נובו צמחה במקביל ברחבי העולם ונקראה בשמות שונים: יוגנדסטיל בגרמניה, סציון סטיל באוסטריה, ליברטי באיטליה ומודרניסטה בספרד.
                

צורניים

                    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
                

יא

גופן הדסה, עוצב על־ידי הנרי פרילנדר בין השנים 1932-1958 ומייצג את האות העברית המודרנית, אשר נוצרה עבור טכנולוגיות הדפוס החדשות. פרילנדר למד עיצוב בלייפציג והחליט לעצב את אות המכבדת את ההיסטוריה של העברית בקהילות יהודיות מספרד ואשכנז. הצורניות של האות בתפישה שלו נולדה מתוך הכרה באופי המתכת ממנה נוצקו אותיות הבלט, ומתוך רצון לחבר בין הכתב העתיק לטכנולוגיה החדשה. הגישה שלו כמעצב אותיות היא גישה רציונליסטית. הסקיצות המתקדמות שלו נעשו בהולנד, אך הגופן הושלם רק לאחר שעלה לישראל.

                    החיתוכים באותיות הדסה מאזכרים חיתוך בברזל ונועדו כדי לא ליצור קצוות דקים באותיות הבלט, שעלולות להישבר בהדפסה מרובה.
                